דגי קויי

דגי קויי
דג הקוי ידוע גם בשם הקרפיון היפני. רבים נוטים לשייך דג זה ליפן, אך מוצאו למעשה הוא סיני, והיפנים הם אלו שהפיצו אותו. גידול דגי קוי לשם נוי מתואר כתחביב עתיק אשר החל עוד בימי הקיסרות הסינית (200 לפני הספירה). דגי הקוי היוו בעבר השראה רבה לפסלים ואומנים ליצירת דברי אומנות בדמותם. גידול דגי מקובל כיום מאד בארצות המזרח ובעיקר יפן. בשנים האחרונות, הפך גידולם לנפוץ גם במערב.

קצת על דג הקוי
גודלו הממוצע של דג זה הוא בין 70 ל-90 ס"מ, אך יש דגי קוי נדירים אשר יכולים להגיע עד ל-120 ס"מ. קיימים סוגים שונים של דגי קוי בעלי צבעים מגוונים ויפייפיים, זאת כתוצאה מהכלאה בין מינים שונים. קצב הגדילה של גדי הקוי בשנתיים הראשונות לחייהם הוא מהיר מאד, ולאחריהן הם גדלים בקצב של 1-2 ס"מ בשנה. אורך חייהם של דגי הקוי הוא כ-70 שנה. דגים אלו הם אוכלי כל, החל מדגים קטנים ועד צמחי מים וחרקים. דגי הקוי יכולים לשרוד טמפרטורות נמוכות ואף לחיות מתחת לשכבת קרח במקומות קרים. בטמפרטורת מים של מתחת ל-10 מעלות, תאבונם יורד כמעט לגמרי והמערכת החיסונית שלהם יעילה הרבה פחות. בנסיבות אלו, רמת הפעולות והתנועה שלהם נמוכות מאד.

השתלבותם של דגי הקוי בבריכה
הנוסחה לשילוב דגי הקוי בבריכה היא דג קוי בוגר אחד ל-300 ליטרים. ניתן לשלבם עם דגי נוי, בתנאי שדגי הנוי יהיו גדולים יחסית, על מנת שלא יהוו מקור אוכל לדגי הקוי. כדי שדגי הקוי לא יאכלו את צמחי המים, ניתן לגדר את הצמחים (כמו נימפיאות- שושנות מים) ולמנוע את כניסתם, או להאכיל את דגי הקוי בכמות שתשביע אותם. חשוב לשים לב שלא להאכיל את דגי הקוי יתר על המידה. כמובן שניתן לשתול את צמחי המים בבריכה נפרדת מזו של דגי הקוי וכך להבטיח את שלומם.

דגי הקוי וישראל
בישראל קיימים מספר מכונים מתקדמים מאד, מהמשוכללים בעולם, לגידול דגי הקוי, והיא נחשבת ליצואנית דגי קוי איכותית. מחירם של דגי הקוי נקבע לפי גודלם, צבעם ונדירותם. לעתים, לקוחות מוכנים לשלם עשרות אלפי שקלים לדג קוי בודד. בין חוות הגידול ניתן למצוא את קיבוצי מעגן מיכאל, הזורע, גן שמואל, כפר רופין, מעברות ואף חקלאים קטנים עם מכונים מתקדמים לא פחות ולעתים אף יותר מהקיבוצים, כמו "קוי און דימנד" ממושב תרום המתמחה בגידול ובפיתוח זנים חדשים של דגי קוי.

פרידמן עוז - הענק הירוק